<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רפ"א</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כתבת עוד גם מדברי מרי [סימן ר"ע] משמע ששעור תנא קמא סליק לתשע מאות וששים דתנא קמא קאמר [תרומות פ"י מ"ח] כל גרב שמחזיק סאתים שיש בו משקל וכו' וההוא לא סליק אלא לשלש מאות בקרוב, על כן צריך אתה לפרש לי כל המשנה פירוש נכון, וגם המשנה של אחריה חגבים טמאים שנכבשו עם הטהורים לא פסלו את צירן וכולי דלא ידענא מאי קאמר אי מיירי לענין הכשר או לענין אסור. תשובה איברא שעורו של עשרה זוז בסאתים כך הוא עולה לכל זוז תשע מאות וששים ומפורש הוא בירושלמי וחשבונך של שלש מאות לא ידעתי מאין. ולשון הירושלמי כן הוא [תרומות שם ה"ה] סאה עבדא עשרין וארבע לוגין ולוגא עבדא שתי ליטרין וליטרא עבדא מאה זוז הרי כל זוז עבדא תשע מאין ושתין עד כאן. והנה חשבון זה לפניך נמצא גרב של סאתים עושין תשעת אלפים ושש מאות זוז חלקם לעשרה זוזים נמצאו תשע מאות וששים לכל זוז וזוז. ואני כתבתי לך פירוש המשנה כולה בתשובתי הראשונה [סימן ר"ע] כמו שפירשה רבינו שמשון ז"ל [שם מ"ח] כל שצריך לך לפירוש חלוק כל המשנה שהן כעין שלוש משניות רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור ופירשו בירושלמי שהוא אסור, ומציעתא כל גרב שהיא לענין ביטול גופו, וסופא דג טמא צירו אסור. ואם באת לשאול למה לי כבשו דכבוש הרי הוא כמבושל ליתני שמלחו לבד דהא קיימא לן דמליח הרי הוא כרותח ואפילו לא כבשו ליתסר כדקיימא לן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א] דמייתי התם דג טמא שמלחו עם דג טהור וכולה כדאיתא התם. יש לומר דהכא נקט כבשו כדי לאסור את כולו ואפילו בדגים כחושים לפי שמליח אינו אלא כרותח דצלי ואינו אוסר אלא כדי קליפה בדברים הכחושים שאינן מפעפעים, וכדאמרינן בפרק גיד הנשה [שם צ"ז ע"ב] מדשמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל וקא פריש התם מר בר רב אשי מדכבוש הרי הוא כמבושל מליח הרי הוא כרותח דצלי.
<h2>דף קיג.</h2>
כתבת עוד גם מדברי מרי [סימן ר"ע] משמע ששעור תנא קמא סליק לתשע מאות וששים דתנא קמא קאמר [תרומות פ"י מ"ח] כל גרב שמחזיק סאתים שיש בו משקל וכו' וההוא לא סליק אלא לשלש מאות בקרוב, על כן צריך אתה לפרש לי כל המשנה פירוש נכון, וגם המשנה של אחריה חגבים טמאים שנכבשו עם הטהורים לא פסלו את צירן וכולי דלא ידענא מאי קאמר אי מיירי לענין הכשר או לענין אסור. תשובה איברא שעורו של עשרה זוז בסאתים כך הוא עולה לכל זוז תשע מאות וששים ומפורש הוא בירושלמי וחשבונך של שלש מאות לא ידעתי מאין. ולשון הירושלמי כן הוא [תרומות שם ה"ה] סאה עבדא עשרין וארבע לוגין ולוגא עבדא שתי ליטרין וליטרא עבדא מאה זוז הרי כל זוז עבדא תשע מאין ושתין עד כאן. והנה חשבון זה לפניך נמצא גרב של סאתים עושין תשעת אלפים ושש מאות זוז חלקם לעשרה זוזים נמצאו תשע מאות וששים לכל זוז וזוז. ואני כתבתי לך פירוש המשנה כולה בתשובתי הראשונה [סימן ר"ע] כמו שפירשה רבינו שמשון ז"ל [שם מ"ח] כל שצריך לך לפירוש חלוק כל המשנה שהן כעין שלוש משניות רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור ופירשו בירושלמי שהוא אסור, ומציעתא כל גרב שהיא לענין ביטול גופו, וסופא דג טמא צירו אסור. ואם באת לשאול למה לי כבשו דכבוש הרי הוא כמבושל ליתני שמלחו לבד דהא קיימא לן דמליח הרי הוא כרותח ואפילו לא כבשו ליתסר כדקיימא לן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א] דמייתי התם דג טמא שמלחו עם דג טהור וכולה כדאיתא התם. יש לומר דהכא נקט כבשו כדי לאסור את כולו ואפילו בדגים כחושים לפי שמליח אינו אלא כרותח דצלי ואינו אוסר אלא כדי קליפה בדברים הכחושים שאינן מפעפעים, וכדאמרינן בפרק גיד הנשה [שם צ"ז ע"ב] מדשמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל וקא פריש התם מר בר רב אשי מדכבוש הרי הוא כמבושל מליח הרי הוא כרותח דצלי.
